השכרת יאכטה לימי הולדת לפרטים בטלפון : 054-47-87-100

מסיפורי היאכטה של מוטי.

האולה היא יאכטת מפרש 37 פיט שנרכשה על ידי מוטי רק בפברואר 2007, מייד החליט הבעלים לצאת אתה להפלגת ניסיון,ללמוד את הסירה, לתהות על קנקנה ולהכיר את אופייה וביצועיה,כך יצא שהבעלים רשם את הסירה למשט המד.רד.ראלי 2007 .אגב זו השנה הראשונה שהמשט יכלול את תורכיה.
אם כך לא נותר אלא לבנות צוות ולהכין את היאכטה להפלגה.מכיוון שהיאכטה רק נרכשה החליט הבעלים להספינה ולבצע הכנות מדוקדקות ביותר כגון:בדיקת חייבלים,וונטות,חשמל,בדיקת כל מערכות המנוע וצביעת התחתית.במקביל הצוות התגבש דיי במהירות ולתורכיה יצאנו שבעה:מוטי הסקיפר,סטיב,שלמה,גרגורי,מאיר וניצן שהביא את חמו.(סליחה לא זוכר את שמו).אגב שניים מאיתנו בשבועיים הקרובים מחליפים קידומת כמובן שהחלטנו לערוך הפתעה ולהכין ימי הולדת על היאכטה.
שעה שמונה בבוקר למחרה ליל הסדר,השמש זורחת במלא הדרה, הים תכול ורוח חרישית על פני המים,כאשר התכונה היחידה שמורגשת היא המולה של כמה יאכטונרים סביב משרדי המרינה,ומגמתם היחידה היא חתימת הדרכון במהירות.לאה השוטרת שמתורגלת למצבים אלו עשתה זאת תוך כדי חיוכים.
חמש סירות יצאו לדרך(שאר המשט החל בתורכיה שלושה ימים לפני).התכנית הייתה להפליג רצוף למרמריס,כדי להגיע בזמן לטיול הגיפים שאמור לצאת משם.
יצאנו בקדמיות של 15 קשרים ולמעשה היה ברור לנו שאיפה שהוא בדרך הרוח תעלה וגם הים בעקבותיה ,אולם כאשר הגענו כ-30 מייל מערבית לפאפוס חלק מהצוות שלא היה כל כך מנוסה ביקש אפשרות של עצירה באי הקפריסאי למנוחה קצרה,כך יצא שנכנסנו לפאפוס בחצות הליל תנומה קצרה, ארוחה תדלוק ואנו שוב בדרך.ההצעה הייתה לעשות את הדרך הקצרה ביותר לתורכיה עד פיניקה ומשם לגרד את החוף התורכי עד מרמריס.דבר שמאוחר יותר התברר כטעות גדולה,מכיוון שבתחזית מזג האוויר ראינו בבירור שקע שיורד מכיוון מרמריס דרומה ופונה מזרחה כך שאנו היינו עוברים ממערב לו ומקבלים רק את השוליים שלו.מה שעשינו בפועל היה שנכנסנו אל תוך מזג האוויר הסוער.
מפאפוס יצאנו בשעות הבוקר וכבר אחרי הצהריים הרגשנו למזלנו במגמה של עליה ברוח והתחלנו לאט בצמצום המערך שלנו,בגלל המוכנות שלנו תמיד היינו מהלך אחד קדימה מוכנים להתדרדרות המצב במקרה שיהיה,אבל…הגלים שקיבלנו בפנים כ-20 מעלות מימין לחרטום היו של שישה או שבעה מטרים הרוחות היו 35 קשרים ושלא נדבר על השפריצים שאת הקוקפיט שטפו,תארו לעצמכם שניצן וחמו צפונים בסלון רועדים מפחד גרגורי ושלמה לא רחוק משם רועדים מקור, מאיר ומוטי על ההגה רטובים עד לשד עצמותיהם ורק סטיב בן השבעים מתוקתק עם חליפה סערה תקנית עם מצלמה ביד מתעד את האירוע. בשלב מסוים החליט מוטי שלהלחם כך בגלים זה מסוכן מדי מה עוד שכל הלילה לפנינו,ועדיף להשתלב בים כמו שאומרים…בחישוב קצר שעשה הוא נוכח לדעת שאם הוא יחזור לקורס המקורי כלומר לכיוון מרמריס נקבל את הגלים מאחור ב-160 מעלות,ואכן לאחר ירידה מגל דחף מוטי את ידית הגז ובשבריר של שניה ביצע סיבוב שמאלה בדיוק מושלם עוד לפני שהוטח בנו הגל הבא.
כך המשכנו עד אור הבוקר ורק כשזרחה השמש הרשנו לעצמנו להחליף לבגדים יבשים.
במרמריס התקבלנו יפה ויומיים בילינו באזור כולל טיול גיפים בלג הבא לקפי קריק נתפס לנו בחכת הגירגור דג חרב ענק בניסיונות המשיכה שלנו לא האמנו למראה ענינו הדג קרע אה הכבל והלך עם הפיתיון כאשר הוא משאיר לנו את הסביבל ממתכת פעור,אך בלג זה התגלה לנו שניצן הוא מפרשן מחונן והבחור גדל על מפרשים עוד בילדותו,לאחר תדרוך החלטנו שאנו ניגשים לעניין התחרות במלא המרץ כולל הנפת הספיניקר שלרובנו זה היה ניסיון ראשון.
לאחר ארוחת ערב מהנה של כל השייטים בקפי קריק על האי השכמנו קום לקול שריקת הצרצרים שעל האי,ובבוקר כזה שאתה שומע כל רחש למרחוק החלנו בהכנות לתחרות שהייתה אמורה להיות מהאי עד לפטייה,הרוחות היו של כ-15 קשרים במפנה ימני מה שמעניין שהן יכלו להיות קדמיות ועד גביות תלוי בנתיב או בטקטיקה שבחר הסקיפר,אנו החלטנו בעצה אחת לזנק ברוח צד לעלות כמה שיותר ולגמוע כמה שיותר מרחק ברוחות אלו ואז לרדת לגביות עם הנפת ספיניקר מה שהתברר כהחלטה נכונה…בקטע זה הגענו לעיתים למהירות של 11 קשרים,להפתעתנו וגם להפתעת כולם לקחנו מקום שלישי כאשר מקדימות אותנו רק שתי סירות "הפורטובלו"ועוד סירה תורכית,כאן גם חגגנו ימי הולדת ביאכטה לשניים מהצוות עם בקבוקי ייו ויחד עם חלוקת הפרסים מן המשט.
בפטייה עברנו שלושה ימים משגעים,טיולים באיזור,קניון שקליקנט, חמאם תורכי ועיירה מדהימה,על הרציף במרינה ערכנו שולחן עמוס במתוקים ומשקאות לכבוד המימונה ואף שרנו יום הולדת ברוסית לקסניה היפה(על קסניה נרחיב בסיפור אחר),בכלל עריכת ימי הולדת על הרציף באחת המרינות זה דבר שתמיד מרומם את הלב.
ההפלגה לקקובה הייתה מאוד נינוחה ורגועה,גם האירוח של המקומיים היה נהדר, את הארוחות אכלנו כמובן במסעדה המקומית על הרציף.השייט לפיניקה היה צריך להיות קצר אולם עם היציאה מהמפרץ
קיבלנו רוחות חזקות בפנים מלוות בגלים ושפריצים מה שהוציא לנו את החשק להירטב מה שהחזיר את כולם לעוד לילה של עגינה במפרץ.בבוקר יצאנו שוב הפעם ביותר רגוע .
בפיניקה יצאו רוב חברי המשט לטיול של יומיים,בסירה השארנו רק את מוטי שהמתין לחבר שהיה אמור להגיע בטיסה,התברר לנו שהשפנים שבנינו(היו ארבעה …לא ננקוב בשמות)רצו לחזור בטיסה לארץ לכן מוטי הזמין חבר כתגבור להפלגה חזרה,זה היה לא אחר מאדון עמוס דריושי בכבודו ובעצמו.ההפלגה לארץ הייתה ישירה הפעם ללא עצירה בקפריסין,רוחות גביות של לא יותר מ-15 קשרים וכמה ממטרי גשם מקומיים,הגענו הביתה בשלום,מטפלים בסירה מחליפים צוותים והופ יוצאים לקטע המצרי.
הצוות למצרים כלל את הסקיפר,אמיר הצלם,מיקי השף,עופר ושי הווטרינרים ,גבריאלה ואביבה שחיפשו רק אקשן,
היציאה הייתה ממרינה תל אביב לאחר טקס מרשים ומן מסיבת פרידה מהשייטים שכללה מוסיקה וכיבוד,
כאשר ניתן אות הזינוק על הרציפים והמזחים עמדו בני המשפחות קרובים וחברים שנופפו לנו לשלום.
המקצה הראשון היה למעשה תחרותי ללא מנוע רק עם מפרשים עד לנקודת ציון שניתנה בכניסה לתעלת סואץ,אולם ככל שהלג הזה התקדם הרוח ירדה ואט אט כולם החלו להניע מנוע,מאחר שבהוראות שקיבלנו נאמר שאם אין באפשרותנו להגיע עד שעה מסוימת התחרות מבוטלת.האחרונים שהניעו היו צוות "הדפנה" לאחר מכן מירית מאלת הים ואנחנו שוב מספר שלוש.
לאחר התארגנות במרינה פורט סעיד הייתה לנו מסיבה לקבלת פנים באחד מבתי המלון שבעיר,וביום המחרת טיול לקהיר,את התעלה עברנו בשיירה שזה כשלעצמו מראה מלבב וחלק מאיתנו אף הרשה לעצמו להזיל דמעה עם הזיכרונות של הלחימה באזור,בנוסף אי אפשר להישאר אדיש לנוכח הפיתוח
שעשו המצרים באזור.כמות אניות הסוחר שעוברות בנתיב שממולנו הייתה עצומה גם כן.
למרינת היאכטות בסואץ הגענו בשעת לילה מאוחרת ושם נקשרנו לצינקרים מחוץ למרינה כאשר על רציפי המרינה יש לא יותר מששה מקומות עגינה,אחרי יומיים לפני עזיבה כל סירה ניגשה לרציף כדי לקבל מים או דלק במיכלים,יוצאים לדרך לכיוון האי טווילה,יש לציין שמיקי שהבטיח לנו בישולים התעורר רק בשלב זה לאחר שפינק את עצמו למשך כמה ימים זאת מפני שהיה לו יום הולדת ואנו אפשרנו לו זאת,אפילו ערכנו לו מן מסיבה מאולתרת של יום הולדת ביאכטה,איך שיצאנו מהסואץ,גבריאלה ואביבה שהמתינו בסבלנות לאקשןקיבלו רוח גבית מה שאפשר לנו לרוץ במורד הסואץ (דרומה)עם ספיניקר עד החשיכה.
למחרת לקראת ההגעה לטווילה הים נרגע טונה ראשונה נתפסה ובמהירות תודות לשי ועופר הפכה לסושי,היה שמח,היה שתיל,היה סושי,היה אלכוהול,אבל היה חוסר בתשומת הלב מה שגרם כמעט לעליה על שירטון,מרגע זה ועד האי,הורדנו מהירות והצבנו שני צופים על החרטום,זהו אכן מקום בעייתי מבחינת הריפים.
היום הראשון במפרצון של האי היה שונה היינו במקום פחות או יותר נידח והחברה החלו להתערטל
אם במים או על החוף,הדינגי הורדה למים ועשינו סיורים על החוף,בערב הכינו המארגנים בר.בי.קיו.
מנגל ומדורה ענקיים הודלקו,כל סירה התבקשה להכין סלט או שניים והרי לכם קומזיץ ענק,בעיצומה של השירה בציבור בטרם גמענו מן היין ובטרם נעצנו את שיננו בבשר הופיע ממקום כל שהו קצין חיל הים המצרי שהבציר בנו לפנות את המקום לאלתר,כל אחד מהנוכחים במקום לקח לסירתו קצת בשר בתקווה להמשיך את הבישול שם מה שלא עלה בידינו והארוחה התפקששה. בנוסף לכל התבשרנו שעלינו לפנות מוקדם בבוקר את השטח בליווי הצבא המצרי לכיוון אורגדה פה הרגשנו כבר שישנם שינויים בתכנית.
בנוסף לזה בארבע לפנות בוקר הרוח שינתה כיוון ועוצמה מה שגרם לעוגן להתנתק,להיגרר ולסירה לשנות תנוחה (מזל שהשארנו משמרת עוגן),הערנו את מוטי שללא שהיות הניע מנוע,הרים עוגן ובצע תיקון…..חזרנו לישון עד העזיבה.
באורגדה יצאנו לטיול ללוקסור,לאחר יומיים היינו אמורים לשוט לשארם אל שייח ומשם המשט היה אמור לחזור להרצליה ואנו צוות האולה להיפרד מהמשט ולעלות צפונה בואך אילת,מאחר שראינו שהתכניות המקוריות משתנות והמארגנים רוצים לפסוח על שארם, החלטנו לצאת כבר בלילה לכיוון שארם זאת על מנת להרוויח יום,כך בניווט זהיר מפני ריפים באזור וזהירות של חציית נתיב שייט הגענו עם בוקר ומצאנו את עצמנו עוגנים במפרץ נעמה למשך היום,
בדרך לאילת עוד עצרנו לצלילה ושנירקול באי טיראן,עוד עגינה בדהב ולילה אחרון במרינה טאבה
שם הייתה לנו הפתעה אשת הסקיפר "כרמי" הגיעה מאילת במונית לקבל את פנינו אולם המצרים לא אפשרו לה כניסה למרינה,לקראת הגעתנו לאילת היה לנו עוד מפגש מרגש עם בנו של מוטי ששירת על ספינת הדבורה של חיל הים שהגיעה אלינו לביקורת לסיכום משט שענה על הציפיות…