עד הלום ניתן לאמור שהכול הלך כפי שתכננו…קיבלנו את הרוחות מהכיוון הנכון, כמו כן הזרמים והגלים היו אתנו, עכשיו מתחילים לעלות צפונה לאילת, אמנם זו עונה נהדרת, בדרך כלל מקבלים דרומיות במחזוריות או אפילו ים שתיל ללא גלים, אך הפעם המזל בגד בנו…איך שחלפנו על פני ראס מוחמד ועלינו צפונה, קיבלנו רוחות של שלושים קשרים בפנים וגלים של עד שלושה מטרים.

בגלל הריצה המהירה עם מנוע בתעלת סואץ תצרוכת הדלק שלנו עלתה משמעותית, הרוחות והגלים בפנים מן הסתם תעלה גם את תצרוכת הדלק, לכן בחישוב מהיר הבנתי שלא נוכל להגיע לאילת ללא דלק נוסף, ללא ברירה אחרת נכנסנו לשארם אל שיח למרות שלא היה לנו אישור כניסה, נקשרנו לרציף וקיווינו שמישהו יגיע לעזור, הגיע קצין מצרי בלוויית חיל שהזעיק את מנהל המרינה, אנו ביקשנו רק דלק, מים ומנוחה עד אור ראשון ( כמובן בתשלום שנדרש ), לאחר דין ודברים והסתודדות של הקצין עם מנהל המרינה נתבקשנו לעזוב מאחר ולא הודענו על בואנו, לא עזרו כל תחינותינו, יצאנו לים הסוער בחצות הליל בתקווה לעבור במייצרים ולאחר מכן לגלסס מול הרוח.

מהר מאוד נוכחנו לדעת שעם גלים של שלושה מטרים לא נוכל לעבור בנתיב השייט, מכיוון שהגלים המגיעים מן הים הפתוח מתנקזים ובאים ברצף למעבר הצר אשר במייצרים ואף מתרוממים יותר, בהחלטה מהירה, ידעתי את הצוות שאנו הולכים לגרד את החוף ולעבור כמה שיותר צמוד לגדה המערבית, כמובן שביקשתי ערנות מוגברת על לוח השעונים ומכשירי הניווט, בסופו של דבר עם הרבה ספריי, שפריצים, התחבטות של חרתום היאכטה ונוטפים מלח עברנו את מיצרי טיראן, כל התהליך גרם לנו להבין שלא נוכל לגלסס מול הרוח, ניסיונות שעשינו לא צלחו מפני שהגלס מזרחה היה טוב אך עם שינוי המפנה איבדנו דרך שעשינו ונפלנו עם הרוח ללא אפשרות עליה וחידוד, דבר זה הזכיר לנו שאנו קצרים בדלק, בבדיקת התחזית ידענו שלא יהיה שינוי במצב לכן התקבלה החלטה לנסות להיכנס לדהב בתקווה ששם נקבל עזרה, לקראת צוהרי היום הגענו לדהב.

בדהב התקבלנו בסבר פנים יפות והמקומיים ממש רצו לעזור לנו הן במים והן בדלק, אך ברגע שהגיע השוטר המקומי אף אחד לא רצה להושיע, לשוטר נודע שעשינו ניסיון להיכנס לשארם והוא ביקש בתוקף שנעזוב את המקום ולא נשלח לכלא בנוייאבה, שוב יצאנו לים בציפייה לחסד מצדו, למותר לציין שכל הזמן עשינו מגעים טלפוניים עם חברים ומשפחה שינסו לעזור, לאחר כשעתיים קיבלנו את הטלפון המיוחל, איזי הגדול התקשר והודיע שנחזור לדהב ניקשר מחוץ למפרץ ( לפי בקשתו של השוטר במקום), מיד עם ההגעה שלנו הגיע אילנו בחור מקומי עם סירה מהירה לקח את מכלי הדלק הריקים והחזירם מלאים כעבור כחצי שעה, שילמנו בעין יפה ויצאנו שמחים ומרוצים צפונה.

לפי נתוני מזג האוויר והים נותרו לנו כ 12 שעות להגעה לאילת, שטנו עם מנוע בלבד וכמה שיותר כרובים לחוף, על מנת לקבל כמה שפחות רוח וגלים, סידרנו משמרות חלק ירדו לישון ואני נשארתי עם שי במשמרת הלילה, ככול שהתקרבנו לאילת קיבלנו פחות רוח ופחות גלים.

את פזורת האורות של מפרץ אילת ראינו עוד לפני בחצות וככול שהתקרבנו התחלנו לזהות נופים ומקומות מוכרים מן

העבר למרות החשיכה, עם עלות השחר התחלנו להתענג בשייט שקט כיאה להפלגה בים האדום ושייט במפרץ אילת,

בדרך הספקנו להתענג על נוף מהמם. גם חלפנו על פני הפיורד ואי האלמוגים

החברה התעוררו עם הקריאה של ספינת חיל הים במכשיר הקשר…." אולה" "אולה" מחיל הים האם שומעת ???

עם הקריאה הזאת הבנתי שהמסע הגיע לקיצו.

ברוכים השבים !!!